"מלחמת התשה" או בניין חשוב?
מאת גילה ששר  

גילה ששר - מרכזת אגף הדרכת כלות, מכון "בנין שלם"

מזל טוב! 

בשעה טובה התארסתם, השמחה בלב גואה, המשפחה מאושרת והחברים מברכים.
זה עתה הגעתם למרומי ה"אולימפוס" וקשה לנחות! 

עם הזמן, ולעיתים בזמן מאד קצר, יש לעבור לפסים המעשיים של תכנון החתונה. תכנון זה כולל קביעת תאריך לחתונה, בחירת אולם, התאמתו למספר המשתתפים בשמחה ולאופי המשפחה, בחירת תזמורת, צלם וכו'... 
לחלק מהזוגות, המעבר מהקופה בה דנו יחד בסוגיות ערכיות ובין אישיות, אל התקופה בה מתרכז העיסוק ב:"מה נאכל באירוע, מה נלבש, את מי נזמין" ועוד, גורם להרגשה לא נוחה, של ירידה מ"אגרא רמה". 
הרגשה זו מביאה אתה, מלבד אי נוחות, גם הרהורים בדבר איכות הקשר וההתאמה ההדדית ומציפה ספקות חבויים: האם כל מה שבנינו עד כה היה לריק? האם החיים המשותפים פירושם התעסקות בלתי פוסקת ב"דברים קטנים"? ואולי חילוקי הדעות וההבדלים שמתגלים כעת בינינו לבין עצמנו ובין משפחות המוצא, מעידים על כך ש... חס וחלילה.... אנחנו לא מתאימים? 
בספר שמות, פרק כ"ה, אנו מוצאים פרשה שלמה שכל עניינה הוא הקמת המשכן. 
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" (ח' ט' שם). עם ישראל זוכה לפנות מקום בתוכו להשראת השכינה, עם הבטחה של הקב"ה "לשכון בתוכם". עניין רוחני וגדול זה, של השראת שכינה בעם ישראל, מופיע בתורה תוך התעסקות עצומה בפרטי פרטים, במידות, בחומרים השונים ובאופן העשייה עצמה. 
לכאורה, היינו יכולים לחשוב שכשניגשים לדון בנושא רוחנים, של בניין הקשר בין עם ישראל לבין רבש"ע, ההתייחסות המרכזית היתה צריכה להיות המשמעות הרוחנית של הברית. 
והנה עוסקת התורה בבניין, במידות, בצלעות, בטבעות ובקרשים. 
מכאן אנו למדים, שהשלמת המבנה תוך הקפדה על כל הפרטים היא תנאי הכרחי להופעת השכינה בעם ישראל. 
גם הקמת המשכן הפרטי של כל משפחה בישראל נעשית באופן הזה. במהלך הפגישות ביניכם, עת כל אחד מכם הביא את אישיותו, דעותיו ואת עולמו הפנימי להכרות, עדיין לא היה צורך למצוא נקודות השקה מעשיות ביניכם. לא נדרשתם לקבל החלטות הנוגעות לשניכם. ממילא, לא נדרשתם להתייחס לדינמיקה המשותפת הנרקמת לאחר ההחלטה להינשא. באופן ציורי ניתן לדמות כל אחד מבני הזוג לעגול. בתקופת ההיכרות הראשונית כל עגול נע על ציר משלו, במקביל לציר בו נע העגול השני. 
לאחר קבלת ההחלטה להינשא, כל עגול נע לקראת העגול המקביל לו והעגולים מתחילים להתלכד. נוצר חלק משותף לשני העיגולים. 
תהליך זה של התלכדות מביא עמו צורך בשינוי מסויים בחשיבה, בויתור , בדיון ובמציאת המכנה המשותף. כל עגול מוותר על חלק מהאוטונומיה שלו לטובת החלק המשותף. 
במהלך הנישואין, כאשר תהליך ההתקרבות ממשיך ומתעצם, נוצר "שטח משותף", והמכנה המשותף הולך וגדל. 
תהליך זה מחייב כל אחד מבני הזוג לתת מעצמו, לברר היכן הויתור מתאים לו, לדעת מהם סדרי העדיפויות הנכונים בעיניו, מתוך התייחסות ברורה מאד לכל פרט ופרט מחייו. ניתן לראות עקרון זה גם בהקמת בניין מגורים: ינשה תוכנית מתאר, עם מפרט טכני עשיר. מתוך ההצמדות הדייקנית לפרטים נוצר מבנה גדול ומוצק, שיכול להכיל את התוכן שנביא אל תוכו. 

הקשר שלכם, זוג יקר, נמצא עתה בשלב ייחודי. ברור הפרטים,גיבוש התוכנית, ההתייחסות לכל הדברים הקטנים, העשויים להקיף אתכם ולהיות מסגרת אל תוכה תיצקו את תוכן חייכם - אלו מרכיבי השלב הזה. 
אם תתנו לפרטי הבנין הטכני את מקומם הנכון, מתוך הבנה שמסגרת טובה הינה תשתית לתוכן - תוכלו לקבל בשמחה את העסוק בפרטים, תגלו כוחות להתמודד עם ההבדלים, ובעזרת השם תזכו להגיע אל הבניין השלם.